בהסכמי שכר רבים מובטח לעובד תשלום נטו (או תשלום מגולם), כלומר המעביד מתחייב על גובה הסכום נטו שיינתן לעובד, כאשר כל תשלומי המיסים הנובעים מתשלום זה יחולו על המעביד. לקיום התחייבותו, על המעביד לשלם לעובד סכום ברוטו כזה, שלאחר הפחתת המיסים ממנו ייוותר בידי העובד בדיוק סכום הנטו שהובטח לו.
ההסכם לתשלום נטו עשוי לחול על רכיבים מסוימים של השכר (למשל, חלק מתשלומי החזקת רכב במגזר הציבורי), או על השכר כולו. הפעולה של חישוב שכר הברוטו המתאים לשכר הנטו שהובטח קרויה גילום. המס העיקרי שעל המעביד לגלם הוא מס הכנסה, ואליו מצטרפים דמי ביטוח-לאומי ודמי ביטוח בריאות. כאשר חלים שינויים בשיעורי המיסים הללו (עקב שינויים בחקיקה או במאפייני העובד), אין הם מתבטאים בסכום נטו שניתן לעובד, אך הם מתבטאים בסכום ברוטו, שגדל או קטן בהתאם לשינויים בשיעורי המס.
בשדה זה יש לדווח סכומי נטו לגילום שמזכים את העובד בהטבות סוציאליות, כלומר מזכים את העובד בהפרשה לפנסיה, קרן השתלמות וכדומה.